MPEG-2
תסדיר זה אושר בחודש נובמבר בשנת 1994. הוא מסוגל לתמוך בשידור-לכל (Broadcast) של חוזי דרך חיבורי אינטרנט מהירים, בהפרדה גבוהה יותר מאשר ההפרדה הקיימת בתסדיר VHS. תסדיר זה מאפשר להעביר שמע וחוזי בקצב של 5-10 מגה-ביטים לשנייה בקירוב. תסדיר זה נמצא בשימוש בסרטי Digital Video Disk) DVD) ובטלוויזיות דיגיטליות, ומספק:
הפרדות אופטימלית של 720x480 ו-1280x720 פיקסלים, Frames Per Second) FPS 60) - מסגרות לשנייה. שמע באיכות של DVD.
MPEG-2 מקיים את תכונת תאימות לאחור (Backward Compatible). כלומר, נגני MPEG-2 תומכים בניגון קבצים שנשמרו בתסדיר MPEG-1.
MPEG-3
תסדיר זה הומצא לצורך תמיכה בטלוויזיה בהפרדה גבוהה High Definition TeleVision)HDTV). תסדיר זה היה בשלבי פיתוח, אך בסופו של דבר הוסיפו את התכונות הנדרשות ממנו לתסדיר MPEG-2, ותקן זה בוטל.
MPEG-4
תסדיר זה אושר בחודש אוקטובר בשנת 1998, והוא פיתוח שמבוסס על תסדיר QuickTime. תסדיר זה פותח על-מנת לתמוך ביישומי מולטימדייה. הוא נועד לתמוך בחוזי באיכות נמוכה יחסית, דרך חיבורי מודם שמהירותם הינה למעלה מ-56Kbps, כמו לדוגמה טלפוניית-חוזי. הוא מאפשר להעביר שמע וחוזי בקצב של בין 10 קילו סיביות לשניה לבין 10 מגה סיביות לשנייה בקירוב.