הבעיות בתצוגה האנלוגית

HDTV הינו פורמט ביניים המציג שילוב בין טכנולוגית מעבד לטכנולוגיית טלוויזיה. במוניטור המחשב בניגוד לכך אין מיזוג/הכנסת דפים, כמו כן מחשבים נוטים לייצר תמונות קטנות יותר יחסית לטלוויזיה. אותות טלוויזיוניים בד"כ גדולים מהשטח המשמש לתצוגה וזאת כדי למלא את כל המסך. למעשה, כך עובדת טכנולוגיית הטלטקסט, מחשב המידע הנוסף מהווה חלק מהאות, אבל לא יכול להיות מוצג ע"י מסך הטלוויזיה. בניגוד לכך המחשב הממוצע מפיק תמונה קטנה מהשטח המשמש לתצוגה. מה הכוונה לכך? אנימציה מוצגת כ-FLASH, תמונות מצוירות ב-פוטושופ והכל מובא לתצוגה, ואז הוידאו הדיגיטלי מעבר מהמחשב לוידאוטייפ. אנו צופים בכך בטלוויזיה רגילה וזה נראה פתטי. יש איבוד של צבעים, חלקם מתמזגים, אחרים נעלמים לחלוטין, דבר שגורם לסטנדרטים של וידאו NTSC להראות כאילו טווח הצבעים שלהם קטן מ-RGB. המעבר החלק מדיגיטלי לאנלוגי נשאר בעייתי בוידאו דיגיטלי שלא כמו עולם הקול הדיגיטלי.

פתרונות

אם חשבתם ליצור אבטיפוס של פרויקט אשר אתם מצפים שיוצג על פלטפורמה קיימת כגון סוני פליישטיישן, נינטנדו או סגה, כאשר המשתמש צופה במשחק דרך מסך הטלוויזיה ולא המחשב, אתם כעת מבינים את חשיבות בעיה זו. סריקת יתר (overscan), או סריקה לא מספקת
(underscan), מסבכת עוד יותר בעיה זו. אם במסך מחשב קיימת אנימציה שמכסה את כל המסך (רק 480 קווים), ומועברת לוידאו, לא ניתן יהיה לצפות בשלושת רבעי מסך המחשב, מכיוון שהטלוויזיה תחתוך חלקים ממנו. פתרון לבעיה זו יגבה מחיר גבוה. אפשרות אחת היא לשפר את התפיסה. ריבוב שכבות (capture/overlay) ע"י שבבים מיוחדים אשר מספקים פלט NTSC לטלוויזיה. ישנן גם תוכניות (CoorSense) ופילטרים של פוטושופ אשר עוזרים לזהות צבעים "לא חוקיים". התהליך דומה להפיכת דמות מורכבת של RGB לתדפיס של CMYK, צבע אחד לכל הצבעים שפוענחו בצורה לא נכונה.

התקופה הדיגיטלית

התקופה הדיגיטלית כאן באה למימוש ע"י יכולתו של המחשב לבצע פעולות עריכה, ונראית כפיתוח עכשווי, למרות שטכנית, המחשבים נמצאים כבר שלושים שנה בתחום הוידאו הדיגיטלי. תקופה זו, כמו הקלטות דיגיטליות, משמעותה היכולת להעתקה אינסופית מבלי לאבד איכות. כלומר היכולת לייצא קבצים למספר רב של פורמטים כגון CD-ROM ובחזרה לוידאו אנלוגי, קלטת וכו'. קיימים אפקטים בייתים וכמובן שבבים המאפשרים כמעט כל תרחיש אפשרי. כגון הבאת קבצים מפוטושופ, פלש, ועריכת קול ווידאו. הדרישות לגודל המעבד המסוגל לבצע עריכת וידאו דיגיטלי, משתנות, וזאת מכיוון שהוא כולל תמונה, קול ואנימציה. בפוטושופ, תמונה בודדת של 480*640 תתפוס 900K@72dpi. זהו גודל של Frame אחד של וידאו. בעריכת קול, דקה אחת של קול איכותי סטריאופוני, כלומר דגימה של 16 סיביות בתדירות של 44.1kHz מוערכת כ-10MB. כאשר עובדים עם תמונות וידאו בקצב של 30 תמונות לשנייה, התמונה הכללית המתקבלת היא מקום אחסון של כ-27MB לשניה, ו-1.8GB לדקה עבור תמונה מלאה של וידאו (לפני דחיסה), כאשר לרובינו יש מחשבים בעלי יכולת של לא יותר מ-1M בשניה. מדובר בהרבה מאוד נתונים, ולעיתים קרובות נדרשת עזרה מצדו של כרטיס וידאו בעת עריכת סרט.

כרטיסי דחיסת וידאו בנויים לעבודה עם מסך מלא של וידאו. הם מסוגלים לדחוס את הוידאו ע"י מקודדים ברמת המולטימדיה והפלטפורמה. לעיתים קרובות הרשת או ה-CD-ROM קטנים יותר. לדוגמא, כאשר CD-ROM עם מהירות העברת קבצים של 600K בשנייה, מנסה להציג תמונות וידאו מלאה, התוצאה גרועה למדי, תמונה מעוותת שנראית כמו קליפ של MTV. לכן חלון של 240*320 פיקסלים לסרט, או אפילו 160*120 עם דגימת ערוץ מונו של 22.05KHz ורמת דגימה של 8 או 16 סיביות, נדחס ע"י מקודד על מנת שהתוצאה הסופית לא תתקרב לגודל של 27MB לשנייה ותהיה קרובה יותר ל-600K לשנייה.
האם התקופה הדיגיטלית הסתיימה?
ב-20 השנים האחרונות, החברות סוני ופנסוניק היו חלוצות הוידאו המקביל ל-DAT ,ע"י הקלטת אות NTSC על גבי קלטת באמצעות פורמט דיגיטלי. מה שהפך אותו לידידותי יותר למעבד.
כיום ציוד הוידאו הדיגיטלי מכיל לא יותר ממצלמה אחת, מחשב APPLE G3 אחד וחיבור FIREWIRE.