וידאו - מבוא

בתקופה הלפני דיגיטלית, כאשר היה רק פילם, צוטט סטנלי קובריק שהוא נכנס לעסקי הסרטים רק לאחר שצפה בכמה מהם ונוכח לדעת כמה הם גרועים. הסיפור אולי מעורר השראה אבל העלות הגבוהה של עשיית סרטים היא הסיבה למה רבים לא הולכים לתחום זה. הכל היה נכון בשנות השמונים גם עבור ספרים ומגזינים. העלות הגבוהה של עיצוב, הדפסה, עריכה וכו', היא שגרמה להרבה אנשים לא לנסות בכלל. ואז הגיעה הוצאה לאור באמצעות מחשבים ביתיים. המוסיקה עברה תהליך דומה, ואנשים יצירתיים מספיק היו יכולים להקים אולפן דיגיטלי ליצירת מוסיקה באיכות גבוהה במחיר עלות אולפן ביתי פשוט. אבל בסרטים אנחנו עדיין מדברים על כסף גדול וכתוצאה מכך התסכול עמוק יותר. פתרון סרטי המחשבים הביתיים עדיין לא הגיע במאה אחוז, אבל נמצא בכיוון הנכון. מספר סרטים אכן צולמו בוידאו ואז הוגדלו לפילם. וידאו זו דרך זולה ונגישה יותר מפילם על מנת לספר סיפור באמצעות תמונות בתנועה.

קלטת אנלוגית מגנטית

וידאו - בן דודו העני של הפילם - הרעיון והטכנולוגיה של מעבר תמונות לקלטת אנלוגית מגנטית, היה קיים מאז ימי המלחמה, החלוצים היו הגרמנים. ברמה הגלובלית נוכחותו הפכה לידועה יותר בשנות השישים כפתרון להכשרה. הוידאו הוכח כזול מהפילם, עם יכולתו להפוך אור לאות אלקטרוני (גלי RGB דרך CCD), אפשר היה לבצע צפיות והקלטות חוזרות באופן מיידי, שלא כמו הפילם. למרות שוידאו לא נראה מעולם עשיר כמו הפילם, הוא עשה את מלאכתו, ובהדרגה התפשט לתעשיות רבות, במיוחד אלו הקשורות למדיה.

בעשור הבא נוכחו בגדילה של כ-30% במספר רוכשי הוידאו. הפקות הוידאו שיקפו הפקות סרטי פילם. יוצרי וידאו העלו רעיונות, הפכו אותם לתסריטים, איתרו שחקנים, מצאו תקציב, ציוד וכו'. הכל דומה מאוד לתהליך צילום סרט. יוצרי וידאו היו לרוב שייכים למגזרים אחרים כמו נהגי אוטובוסים או צלמים ביום, ויוצרי וידאו בסופי שבוע. הם צילמו, ערכו וערכו מחדש ראיונות, אירועים משפחתיים, מסיבות פרטיות חתונות וכו', עם מצלמות ביתיות זולות. העידן שלפני ההתקנה הדיגיטלית אמנם היה זול יותר מפילם אך עדיין דרש מערכת עריכת וידאו בסיסית שכללה שני מכשירי וידאו, שני מוניטורים ומערכת מיתוג.

מחשוב הוידאו

בינתיים נעשו מאמצים להתגבר על הירידה באיכות הסרט בעקבות הרצתו ומתיחתו מספר פעמים. התשובה הייתה מחשוב הוידאו, הוידאו אוחסן על לייזרדיסק. נגני הלייזרדיסק חוברו למחשב ושני מוניטורים. המשתמש ראה את מנשק המחשב על המוניטור, וכאשר רצו לצפות בקטע וידאו, המחשב הפעיל את הלייזרדיסק אשר הציג את הסרט על מסך הטלוויזיה. המשתמש קיבל יתרון נוסף של אימון הצוואר ע"י הזזתו מימין לשמאל :-). למעשה הרעיון נכשל, אבל לפחות הוא הביא לידיעתנו את בעיית הפיכת הוידאו לדיגיטלי, והאפשרות להציגו על מסך המחשב. הבעיה הייתה שמסך הטלוויזיה ומסך המעבד עבדו בטכניקות שונות. מסך הטלוויזיה פעל בטכנולוגיה מיושנת יחסית, אך למרות זאת אנו עדיין משתמשים בו. הטלוויזיה שלנו פועלת ע"י יצירת קווים בצורה מהירה על המסך.
כשמכניסים קלטת לוידאו, מופיעה תמונה על המסך שמציגה שלושים תמונות בשניה, עם 525 קוים מאוזנים של צבע. כל המסך נצבע פעמיים בכל תמונה על מנת לייצר דמות ולחסוך מאתנו כאב ראש. תהליך זה נמדד על פי מספר הפעמים בשניה שהוא מתבצע. אם צביעת המסך מתבצעת פעמיים בכל תמונה אזי כמה פעמים בשניה זה קורה? 60 פעמים, כלומר 60 הרץ.