לכל פלאש יש מרחק עבודה מקסימלי, מעבר למרחק זה האור אותו מפיץ הפלאש לא יעיל. ככל שהמרחק אותו צריך לעבור האור מהפלאש לאובייקט יותר גדול וכאשר עוצמת הפלאש יותר קטנה כך פחות אור יוחזר מהאובייקט למצלמה.

ככל שהעצמים יותר רחוקים מהמצלמה עוצמת האור שמגיע אליהם מהפלאש יותר נמוכה והם יצאו יותר כהים בתמונה

מכיוון שעוצמת האור של הפלאש חזקה, בצילום במוד אוטומטי המצלמה תקבע זמן חשיפה קטן מאוד, וכך צילום מטרות בתנועה יוצא טוב, גם האובייקט יוצא חד וגם התמונה מוארת דיה. השיטה הזו מועילה בעיקר בצילום אובייקטים הנוטים לא לשתף פעולה כגון ילדים קטנים (או להבדיל חיות מחמד). על פי אותו ההיגיון לבעלי ידיים רועדות המפחדים מתנועות בצילום בזמן חשיפה ארוך מומלץ להשתמש בפלאש.

בתמונות המצולמות בעזרת תאורת פלאש, יש להשקיע מחשבה רבה, בהעמדת האובייקטים וכיוון הפלאש. לדוגמה תאורת פלאש המוחזרת מהקיר או התקרה אל האובייקט יוצרת אור יותר טבעי מאשר כיוון הפלאש ישירות על האובייקט. בנוסף אובייקטים העומדים קרוב לקיר יטילו צל גדול על הקיר לכן מומלץ להזיזם מהקיר.

האובייקט המצולם מטיל צל גדול על הקיר שמאחוריו

כל מי שצילם תמונות בעזרת פלאש מכיר את תופעת העיניים האדומות, תופעה זו מתרחשת כאשר האור הניתז מהפלאש עובר דרך העין עד שמגיע לדופן העין האחורי, וחוזר קדימה למצלמה. בדרכו האור עובר דרך המון נימי דם המצויים בעין ולכן הצבע האדום. במרבית הפלאשים כיום יש מנגנון להורדת העיניים האדומות ע"י יצור מספר הבזקי פלאש קודם לצילום ובכך לגרום לסגירת צמצם העין של המצולם, כך שמעט אור יחדור דרכה. בנוסף ניתן לסובב את פני המצולם כך שלא יביט ישירות אל המצלמה, או לחליפין להזיז את הפלאש הצידה (במידה וניתן לנתקו מן המצלמה).