טקסט על מסך המחשב קשה לקריאה לא רק בגלל הרזולוציה הנמוכה של מסכי מחשב אבל גם כי המבנה של רוב דפים ברשת מפר כלל יסודי של טיפוגרפיה בספרים ומגזינים : שורות הטקסט ברוב הדפים ברשת הרבה יותר מדי ארוכים לקריאה. טורים במגזינים וספרים צרים מסיבות פיזיולוגיות : במצב קריאה נורמלי המרחב שהעין רואה הוא רק שלושה אינטשים, לכן מעצבים מנסים לשמור על טקסט בטורים לא הרבה יותר רחבים מהגודל הזה. שורות ארוכות יותר של טקסט דורשות קוראים להזיז את הראשים שלהם קצת או לאמץ את שרירי העין שלהם כדי לעקוב אחרי השורות הארוכות של הטקסט.

אתה יכול להשתמש בטבלאות בלתי-נראות (BORDER="0") כדי להגביל את האורך של שורת הטקסט לכחמישים עד שבעים תווים. מספר התווים המדויק קשה לחיזוי בגלל הדרך שבה דפדפנים שונים ומערכות הפעלה שונות קובעות את גודל התו. בדרך כלל, עמודים של שלושים עד ארבעים תווים לשורה נחשבים אידיאליים.

לבסוף, ההחלטה להגביל אורך שורה היא פילוסופית. אחד העקרונות היסודיים של הרשת, אף על פי כן, הוא שמשתמשים צריכים להיות מסוגלים לבנות את המראה בעצמם. משתמשים עם מוניטור גדול עלולים לא לרצות את מגבלות הטקסט שלהם אם זה אומר שחלק גדול מהמסך שלהם לא מנוצל. משתמש שראייתו מוגבלת עם פונטים גדולים לא ירצה להביט בדפים ארוכים עם שורות טקסט קצרות.

כאשר מעצבים מבנה בעל רוחב קבוע, אנחנו בדרך אופיינית משתמשים בטבלאות עם תאי טקסט לא יותר רחבים מ- 365 פיקסלים. אם משתמשים בפונט בגודל 12, נדרש תא שיספיק לשורה של 50 תווים, כתשע עד עשר מילים לשורה. אנחנו מאמינים שזה משיג את האיזון הכי טוב בין ניצול היעילות שברווחים וקריאות. אם אתה בוחר בגישה של מבנה גמיש, השתמש ב- CSS.