טכניקות ישנות
לפני מהפך המחשבים האישיים שהחל בסוף שנות השמונים, החל מהפך ה-MIDI במוסיקה. שנות השמונים המוקדמות היו "עדות" לאולפן ביתי, תודות לטכנולוגית מחשבים ביתיים זולה כגון ה'אטרי', שכאשר התחברו עם תוכנה סדרתית, מכונת תופים או ערוץ בס ומקלט עם ארבעה ערוצים, נשמעו כהקלטה מקצועית ובאיכות שלא נשמעה קודם. קדם לכך אולפן ביתי שהתבסס על 2 אינץ' טייפ 'דק' אנלוגי שעלה כמה אלפי דולרים. למהפכה הדיגיטלית בעולם ההקלטה הביתי הייתה השפעה נוספת במונחים של יוצר. מחשוב המוסיקה גרם למספר מוסיקאים להתרחק ממנה ולהעדיף את ה"חום" והכנות של ההקלטה האנלוגית. כך נוצר זן של מוסיקאים ללא דחף (משמעת) לרכוש מיומנויות מוסיקליות או לחדור למרחב המוסיקלי. והתוצאה הייתה תקליטנים ומערכות קול הפועלים בתוך תת-תרבות פנימית שלהם שיצרו קצב משלהם, מוסיקה משלהם וככל הידוע לנו, כמה מהם עברו מהמחתרתיות ל"מיין סטרים" ובחזרה. קצבי ההיפ הופ, האוס, רגיי, ג'נגל וטכנו נדחפו ע"י הזן הלא אופייני של מוסיקאים וקבעו סטנדרטים חדשים ביצירה בעזרת טכנולוגיה דיגיטלית.
מדיה דיגיטלית משמעותה הקלטה או הקלטה חוזרת ללא איבוד איכות קול. האפקט הדיגיטלי מאפשר לנו לשנות קול כמו שאנו משנים טקסט בקובץ Word. כלומר, מאפיין מוסיקלי כגון טון, תו, קצב, הרמוניה וכו' יכול להיות נתון לשינוי מיידי למספר תמורות.
חידושים טכנולוגיים עם ממשק ידידותי ויתרונות בולטים לעומת הקלטה בטייפ, הובילו את עולם הקול הדיגיטלי. במבט לאחור, מדיות דיגיטליות לוקחות הרבה יותר מקום בדיסק לעומת שמירת טקסט בעורך Word. דבר שהוביל למספר רב של CODECs ופורמטי קבצים.
