|
טלוויזיה בהפרדה גבוהה (HDTV-High Definition TV)
 טלוויזיה בהפרדה גבוהה החלה ביפן בסוף שנות ה-60 כאשר HDTV הוצג פורמלית ע"י
NHK ב-1983. הצעת היפנים ליצור פורמט כלל-עולמי נדחתה ע"י האירופאים וארה"ב.
יפן החלה לשדר HDTV כאשר הם משתמשים במערכות HiVision האנלוגית שלהם ב-1989.
ב-1987 ה-FCC כינס ישיבה כדי להקים מערכת HDTV בארה"ב. ה-FCC קבע שהמערכת צריכה
להיות דיגיטלית וב-1996 אישר ה-FCC את הסטנדרטים של "Grand Alliance" כסטנדרט יחיד,
הקצאת הערוצים לשידורים מקומיים הייתה ב-1997 ושנה מאוחר יותר ב-1998, קמה רשת
שידורי HDTV הראשונה.
הטלוויזיה הדיגיטלית
הטלוויזיה הדיגיטלית אשר מציגה תמונות בהפרדה גבוהה (HDTV) אינה מתאימה למקלטים
של היום. היא זקוקה לערוצים חדשים וציוד חדש כדי לצפות בה. הטלוויזיה הדיגיטלית
שולחת תמונות וצלילים כזרם דיגיטלי, ולא כאות אנלוגי ובכך נוצרת אי-תאימות בטלוויזיות האנלוגיות.
בעקבות בעיית התאימות שהוזכרה לעיל, ארה"ב לדוגמא, יצאה עם תוכנית המכתיבה לכל
תחנות הטלוויזיה לעבור לשידור דיגיטלי בערוץ שני עד 2006. ובינתיים התחנות משדרות
בשני ערוצים - אחד אנלוגי ואחד דיגיטלי, דבר שניתן לפרש כסוף עידן הטלוויזיות האנלוגיות.
למרות ששנת 2006, השנה להעלמות הטלוויזיות האנלוגיות נראית עדיין רחוקה, זהו בהחלט
מבט מרענן לשידורים בכל התבל.
Digital Television) DTV) אינו רעיון חדש, למאות בני אדם כבר יש את המסכים - מסכים אלו נקראים צגי מחשב,
הטקסט על צגי המחשב חד וברור מכיוון שיש לו בהפרדה כפולה וקצב רענון כפול משיש
לטלוויזיה רגילה. כך ש-DTV מגשרת בין המחשבים ומכשירי הטלוויזיות.
הטלוויזיה הדיגיטלית מסוגלת לשלוח סרטים רחבי מסך בהפרדה של יותר מפי 6 על גבי
ערוצי UHF TV רגילים מכיוון שרק השוני שבין המסגרות מועבר בכל פעם ולא המסגרות
עצמן.
מקלטי הטלוויזיה הדיגיטלית זקוקים לזיכרון מחשב רב וכוח עיבוד כדי להרכיב מחדש
את תמונות ה-MPEG-2 אך איכות, יעילות וגמישות הם הגמול.
הטלוויזיה הדיגיטלית העתידית
ימיה של הטלוויזיה כפי שאנו מכירים אותה, ספורים. עשר חברות ענק עולמיות, בהן:
סוני, מצושיטה, פיליפס, טושיבה ואחרות, מפתחות במשותף תקן חדש לטלוויזיה דיגיטלית,
בשם DVD, אשר תהיה בעלת איכויות גבוהות יותר מהטלוויזיה המוכרת לנו. לאחרונה החברות
הקימו צוות לבחינת טכנולוגיות חדשות אשר ישולבו בטלוויזיה העתידית וימנעו ממשתמשים
להעתיק סרטים המשודרים דרכה. Digital Television, התקן שפותח על ידי סוני וטושיבה
מאפשר לספק שירותי וידאו לפי דרישה, להגדיל את כושר הקיבולת של ערוצי וידאו
קיימים, ולספק שירותי טלוויזיה בכבלים באמצעות הלוויין. כמו כן, התקן החדש המאפשר
לייצר מערכות הקלטה לווידאו אשר תחליף את מכשירי הווידאוטייפ הקיימים. במקום קלטות
הסרטים המקובלות, ניתן יהיה להשתמש במכשירים המסוגלים להקליט 2 סרטים באורך מלא
על גבי דיסק CD-ROM. הטכנולוגיה החדשה תאפשר גם לאחסן את התמונות במחשב.
עכבות מסחריות
כיום רוב
היצרניות DVD היפניות הגדולות בהן: סוני, טושיבה ומיצובישי, מייצרות מכשירי וידאו
באירופה. חברות פיליפס, סימנס ואלקטל אשר ייצאו לשוק במהלך 1997 מפתחות מערכות
שידור וקליטה בתקן DVD. הסיבה להקמת הצוות להגבלת העתקות, קשורה לאופייה של הטלוויזיה
הדיגיטלית. בטלוויזיה אנלוגית, כפי שכולנו מצוידים בה כיום, ניתן להקליט סרטים
על גבי מכשיר וידאו- טייפ, או להקליט שנית סרטים מוקלטים. אולם, בכל הקלטה יורדת
רמת האיכות ולכן לא ניתן להפיץ סרטים מוקלטים על בסיס מסחרי, בלא קבלת עותקים מיוחדים
באיכות גבוהה, מהם ניתן לבצע הקלטות רבות.
באופן זה, נשמרות באופן טבעי זכויות
היוצרים של הבעלים או יוצרי הסרטים. אולם בטלוויזיה הדיגיטלית, המבוססת על עיבוד
אותות ספרתיים, לא חלה ירידה באיכות ההקלטה בזמן העתקה. למעשה, אפשר להעתיק סרט דיגיטלי אינסוף
פעמים, ובכל הקלטה תישמר רמת האיכות הגבוהה ביותר.
העיתון Electronic Engineering
Times מסר כי הצוות בוחן את הצעתה של חברת מצושיטה היפנית. החברה הציעה להכליל
בתוך השבבים מהם ייוצרו המכשירים, שתי טכנולוגיות הגנה מקבילות: מנגנון ערבול ומנגנון
הצפנה. מנגנון הערבול מוכר מתעשיית התקשורת הצבאית: האותות הדיגיטליים מעורבבים
על פי אלגוריתם מתמטי ההופך אותם לחסרי משמעות לחלוטין. רק מכשיר מקביל, המצויד
באלגוריתם מהפך, מסוגל לסדר אותם מחדש בתבנית המקורית. מנגנון זה יהיה חלק כלתי
נפרד מהמכשיר, אולם יופעל רק לאחר שמנגנון הצפנה מיוחד, אשר ימוקם בערוץ התקשורת
הממוחשב בתוך הטלוויזיה, יזהה את המשתמש ויאפשר לו לבצע העתקה רק אם קיבל לכך אישור.
מסתבר, אם כן, שלא רק קשיים טכנולוגיים מעכבים פיתוחים טכנולוגיים.
|
|
סרטון לצפיה
|
http://www.ee.washington.edu/conselec/CE/kuhn/hdtv/95x5.htm
http://web-star.com/hdtv/hdtvnews1.html
http://www.wfaa.com/wfaa/department/0,1005,_39__0,00.html
|
