מבנה מערכות מידע גיאוגרפי

בסיס נתונים

מהי שיטת הייצוג העדיפה?
כיום, משתמשות רוב המערכות בייצוג וקטורי בכדי לשמור את הנתונים. הסיבות העיקריות לכך:

ניתן לשמור מאפיינים רבים אודות כל פריט. לדוגמא, אם נרצה לשמור עבור כבישים את רוחבם, כמות המכוניות העוברות בהן בממוצע ועוד, בייצוג רסטרי נזדקק לשכבות רבות.
נפח המידע מצומצם יותר. לו רצינו לשמור מטריצה של שטח מדינת ישראל ברזולוציה של 1 מטר, כאשר לכל משבצת נשמור מידע האם יש בה כביש, נזדדק לשם כך ל - 20000x1000x1000 ביטים, כלומר ~ 3GB לצורך שמירת תכונה זו בלבד! הסיבה היא שהכבישים דלילים ביותר ביחס לשטח, ולכן בזבזנו נפח רב על שמירת תאים ריקים.
דיוק המידע הוקטורי גבוה. נניח ובחרנו ברזולוציה של 10 מטר לפיקסל עבור מפה רסטרית. אנו יודעים שעובר כביש במשבצת מסוימת (על פי צבעה). אך איפה בדיוק עובר הכביש? דיוק המידע שברשותנו תלוי ברזולוציה שבחרנו, ולכן חשוף לטעויות. כמו כן, יתכן שבמשבצת שבחרנו עוברים שני כבישים, ולעולם לא נדע זאת!

הייצוג הרסטרי משמש למטרות הבאות:

שמירת מידע גיאוגרפי אשר במקורו הוא רסטרי. לדוגמא, תצלום לווין של עיר מיוצר כאוסף של פיקסלים על פי רזולוציה ידועה. כמו כן, מפת נייר העוברת תהליך סריקה Scanning, וממנה מתקבלת מפה בה ידוע הצבע בלבד.
הייצוג הרסטרי קל בהרבה לתצוגה. לכן, מערכות רבות משתמשות בייצוג זה בכדי לספק בקלות תצוגה באיכות טובה. תהליך הצגת מידע וקטורי מורכב יותר כפי שנראה בהמשך השיעור.
כאשר מייצרים שכבת מידע צפופה, לעתים נוח יותר לשמור אותה כשכבה רסטרית. לדוגמא, אם נרצה להפיק מפה ובה נתוני מזג אויר, או לדוגמא המפה הבאה המתארת את גובה הגיאוגיד (האם זכור לך משיעור 2?).