תקני בטיחות שונים

בסוף שנות השמונים עקב שאלות בנושא השפעת המסכים על הבריאות , חברת SWEDAC השוודית יצאה בסדרת המלצות בקשר להנדסת האנוש של המוניטורים ורמות הקרינה. הסטנדרט שהגיעו אילו נקרא MPR1 , אשר ב 1990 תוקן ל MPR2 ואומץ באופן בינלאומי. תקן זה קרא להפחתת הפליטה האלקטרוסטטית על ידי ציפוי מסך המוניטור בחומר מוליך.

ב 1992 , הוצג תקן נוסף TCO על ידי הקונפדרציה השוודית של עובדים מקצועיים. רמות הפליטה ב TCO92 התבססו על מה שיצרני המוניטורים חשבו לאפשרי ולא על רמת בטיחות מסוימת , בעוד MPR2 התבסס על מה שהם יכלו להשיג ללא תוספת עלות משמעותית.

עם הזמן הלכו והקשיחו את תקני הבטיחות שכללו גם תקן בטיחות לחשמל ואש . תקני TCO הוצגו ב 1995 ושוב ב 1999. חוץ משוודיה, ארה"ב תרמה רבות בתחום תקני בטיחות. ב - VESA 1993 האמריקאית יצאה עם תקן DPMS
(DISPLAY POWER MANAGEMENT SIGNALLING) . כרטיס גרפי תואם DPMS מאפשר למוניטור להשיג 4 מצבים: דלוק, בהמתנה, SUSPEND , השהייה וכבוי, הכל לפי תכנון המשתמש.

במצב עבודה SUSPEND צריך פחות מ 8W , כך שה- CRT , הדוד (HEATER) ואקדח האלקטרונים סביר שיהיו כבויים. מצב STAND BY מוריד את צריכת החשמל למתחת ל 25W , כאשר HEATER ה- CRT נותר בדרך כלל דלוק לשם הפעלה מחדש מהירה יותר.