מסכים דיגיטליים

הבדל חשוב בין CRT ל LCD הוא שהראשונים דורשים אות אנלוגי לשם ייצור תמונה בעוד האחרונים דורשים אות דיגיטלי. עובדה זו הופכת את ייצוב לוח ה-LCD ,השעון, ובקרות הפאזה לקריטיים להשגת איכות תצוגה הטובה ביותר שאפשר, וכן יוצרת קשיים לפנלים שאינם בעלי כיוונים אוטומטיים אשר דורשים התאמה ידנית.

הבעיה נוצרת מכיוון שרוב הלוחות מיועדים לשימוש עם כרטיסים גרפיים הקיימים כיום שהם אנלוגיים . במצב זה האות הגרפי נוצר באופן דיגיטלי בתוך ה- PC , הוא מומר לאות אנלוגי על ידי הכרטיס הגרפי , אחר כך הוא מוזן ללוח ה LCD שם הוא צריך שוב להיהפך לאות דיגיטלי.

על מנת שתהליך זה יעבוד כראוי, על שני הממירים להיות מכוונים כך ששעוני ההמרה שלהם יעבדו על אותו תדר ואותה פאזה. זה דורש שהשעון והפאזה של הממיר במסך ה LCD יהיה מכוון לזה של הכרטיס הגרפי.

דרך יעילה יותר להפעיל לוח LCD תהיה לבטל את שני שלבי ההמרה ולהפעיל את הלוח ישירות עם אות דיגיטלי. שוק מסכי LCD הולך וגדל ועמו הלחץ על יצרני המתאם הגרפי לייצר מוצרים המאפשרים זאת.

מאמצים רציניים להגדיר ולהגיע לסטנדרטיזציה של ממשק דיגיטלי למוניטורי וידאו, פרוז'קטורים ומערכות תמיכת תצוגות החלו ב- 1996 . התהליך התנהל באיטיות בשנים הבאות. אחד ממשקי התצוגה הדיגיטלית הראשוניים ביותר היה LVDS (LAW VOLTAGE DIFFERENTIAL SIGNLLING) - בעל מהירות נמוכה ומתח נמוך המתאים ביותר לכבלים קצרים מאוד ולדרישות חשמל נמוכות למערכות PC נישאים.