דף הבית -> דף פירוט מדריכים
-> מהרשת לדפוס
 

מהרשת לדפוס

  התכנה שאתה צריך    התקציב שלך הוא המדריך שלך    חנות הדפוס    המרדף אחר הנייר    פרטים, פרטים    העיצוב    נקודות עיצוב

  זמן הפקה    קביעה וארגון צבעים    לכידה ורישום    מניעת צער    ביקור בחנות הדפוס הותיקה    התוצאה הסופית

הרשת היא " מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל ". מה שאתה רואה על המוניטור ודרך
החיבורים ומה שאתה משתמש לבדיקות "בטה" , זה איך שהעבודה שלך תראה לכל אלו
שיבדקו את הURL שלך. מה שעל המסך שלך יהיה די דומה למה שיהיה על המסכים שלהם.
דפוס זה דבר שונה לחלוטין. ברגע שהקבצים שלך יוצאים מהמחשב שלך, הם מטיילים לאורך
דרך ארוכה ונפלאה לפני שהם מוכנים להרפתקה שלהם. אבל ממש כמו שאתה עלול לשכוח את
מברשת השיניים שלך או את הגרביים האהובות עליך כשאתה יוצא לטיול, כך גם הקבצים שלך
יוצאים לפעמים לדפוס ללא פריט חיוני. אתה רק יכול לקוות שמה ששכחת קל לתיקון ולא
איזו שהיא טעות גדולה ויקרה שתגרום לאי עמידה בדד-ליין ובתקציב שלך. להעביר את
הקבצים שלך דרך משרד שירותים (שם הקבצים הופכים לנגטיבים כדי שהנגטיביים יהפכו
בסופו של דבר למוצר הסופי) ולמדפסת, זה כמו ללכת לזירת אגרוף. במקרה הטוב, אתה
יוצא מותש, במקרה הרע אתה יוצא גוש בשר מדמם. אני חושש שאני חושף פה את הדעות
הקדומות שלי לגבי הרשת...

התכנה שאתה צריך
הטעות הגדולה ביותר שעושים מעצבי רשת כשהם עובדים לדפוס היא לנסות לעשות את כל
העבודה בפוטושופ. בגלל שהרשת נשלטה על ידי פיקסלים (עד הופעתו של פלאש), מעצבי רשת
אף פעם לא היו צריכים לשבור את הפרוייקטים שלהם לרמת הפיקסל והוקטור כמו שמעצבי
דפוס צריכים לעשות. (אם אתה לא יודע את ההבדלים בין פיקסל לוקטור, בדוק את מאמרו של
ג'ף בנושא). עשיית חלק הוקטור של הפרוייקט שלך עם תכנת וקטור יכולה לפתור 90 אחוזים
מהבעיות שלך.
אז כנראה שתצטרך לעשות את עבודת הדפוס שלך על שלושה סוגי תכנות שונים. תצטרך
תוכנת סידור הדף, כמו QUARKXPRESS, PAGEMAKER, תצטרך תכנת פיקסלים כמו
פוטושופ או PAINTER, ותצטרך תכנת וקטור כמו ILLUSTRATOR או FREEHAND.
במאמר זה אתייחס לQUARK , פוטושופ וILLUSTRATOR ואני יודע שזה חילול הקודש
לאלו מכם עם PC, אבל אם יש לכם מקינטוש בסביבה עם כל התכנות הנדרשות, אולי עדיף
שתשתמשו בו. האנשים שיקבלו את המוצר שלכם יהיו כנראה מחוברים למקינטוש או משהו
שיכול לעבוד עם מקינטוש. בעיות פלטפורמה יכולות לעשות כאב ראש גדול וגורמות גם
לבעיות גופן. אי אפשר להניח שקובץ הPC שלך, שמשתמש בגופן הPC "אוקרה", ייראה אותו
דבר כשפותחים אותו על מק' ומשתמשים בגרסה של מק' לאותו גופן.
תוכנת הסידור של הדף היא המקום בו מרכיבים את המסמך. היא מבוססת על וקטור, כמו
האילוסטרייטור, אבל שלא כמו אילוסטרייטור, היא מתוכנתת להתעסק עם מסמכים מרובי
דפים, מקטלוגים עד פליירים דו צדדיים. היא גם עוזרת מאוד בניהול פוטושופ וקבצי
אילוסטרייטור כשאתה מוכן לשלוח את המסמך שלך למשרד השירותים. זה בסיס הבית. יש
כאלה שיגידו שזה לא הכרחי - שאתה יכול לעשות את כל עבודות הוקטור שלך והסידור על
האילוסטרייטור - אבל זה יהיה יותר קל על קווארק.
באילוסטרייטור יש להשתמש בכדי ליצור המחשות - רישומים, לוגויים, וגרפיקות מדויקות
מאוד (כמו דפוס מתעקל בסיבוב). בגלל שזהו פורמט וקטור, כל מה שאתה יוצר
באילוסטרייטור יכול לגדול לאין סוף, עד לגודל של שלט חוצות או להיות מוקטן לגודל של
כרטיס ביקור. זה דבר טוב, האפשרות לשחק כך עם הגודל. מידה אחת מתאימה לכולם.
קבצים של פוטושופ לא מאפשרים לשחק עם הגודל. כך שלפני שתתחיל לעשות משהו, זכור
שאתה עלול להיות חייב לחזור אחורה לבנות מחדש משהו שיצרת בפוטושופ אם אין לך
מספיק רזולוציה בהתקן היעד. אני ממליץ שתתחיל את פרוייקט העיצוב שלך על ידי סריקת
התמונות שלך בגודל 100 אחוז של הגודל שאתה חושב שתרצה, ברזולוצית מסך של 72
פיקסלים לאינץ'. תשתמש בקבצים האלה כמסמכי עבודה (הם יהיו להשוואה בלבד). ואז יהיה
לך קל יותר לעבוד איתם באילוסטרייטור ובקווארק. לאחר סיום העיצוב, אתה יכול לחזור
ולסרוק את התמונות הסופיות ברזולוציה המתאימה למוצר הסופי שלך (משהו בין 120
ו 300 פיקסלים לאינץ'), ב 100 אחוז הגודל שאתה רוצה, גזור בדיוק כמו בקובץ הקווארק
הסופי שלך. אבל אנחנו יכולים לדבר על זה בהרחבה מאוחר יותר.
אלא אם כן אתה גאון בהפקת דפוס, אתה צריך להשתמש רק בפוטושופ לתמונות. אם אתה
רוצה לעשות משהו קצת שונה, דפוס מטושטש או שילוב מחוכם של תמונה, תוודא שיש לך
מספיק תקציב לגורו של הפקות דפוס. המוצר שלך יראה שונה על הדף המודפס מאשר על
המסך - ופספוס הנקודה הזאת יגרום לך להראות כמו לא רציני. אז שים את הדפוס שלך
בקווארק או באילוסטרייטור, ואת התמונות בפוטושופ.


ראש העמוד עמוד ההפניות תחילת הפיסקה



התקציב שלך הוא המדריך שלך
אתה מוכן להתחיל. הגיע הזמן להגדיר את הפרמטרים של הפרויקט שלך. התחנה הראשונה היא
התקציב. בכמה כסף אתה יכול לשחק? בדפוס, המחיר קובע הכל. יש לך כסף להדפסת
ארבעה-צבעים פלוס צבע ספוט וברק על דפוס שישה צבעים? איך נראה הדפוס שלך? חמישים
אלף חתיכות של דואר ישיר או עשרים הזמנות למסיבה עשויות ביד על מדפסת הצבע שלך
בבית? אלפיים פוסטרים במסנן משי או 500 גלויות מועברות ישירות לדפוס מהקובץ בדפוס
הדיגיטלי? או שזו המודעה הראשונה של החברה שלך בעיתון? כל אחד מהפרוייקטים האלה
ידרוש ביצוע שונה במקצת והכנות שונות, בגלל הצורה הסופית.
בכדי להתחיל, אתה קודם כל צריך להחליט בכמה צבעים אתה עומד להשתמש. הנה האפשרויות
שלך:
צבע אחד, בדרך כלל שחור: זו הדרך הזולה ביותר.
שני צבעים, בדרך כלל שחור ועוד צבע אחד: ברוב חנויות הדפוס יש דפוס שני צבעים.
ארבעה צבעים (שלושה צבעים לא יחסכו לך כלום, כי אם זה על דפוס שני צבעים תצטרך
להדפיס פעמיים ואם זה על דפוס ארבעה צבעים, אחד ממכלי הדיו יהיה ריק, אז כבר עדיף
להחליט על שניים או ארבעה צבעים), זה יכול להיות או תהליך ארבעה צבעים (CMYK
ל CYAN , מגנטה, צהוב ושחור), שהוא הטוב ביותר להעתקי תמונה, או ארבעה צבעי PMS
(Pantone Matching System), שנותנים לך איזה ארבעה צבעים שתבחר.
שישה צבעים, זה מתחיל להיות מאוד מגונדר כשמשתמשים בשישה צבעים. בדרך כלל זה אומר
שימוש בתהליך ארבעה צבעים ואז ציפוי או דפוס נוסף של עוד שני צבעים.
זכור שכמה שאתה מסתבך יותר עם הצבע, כך זה יעלה לך יותר. דיו פלורוסנטי ומטאלי קשים
יותר לעבודה מאשר דיו רגיל, והם יקרים יותר. ארבעה צבעי PMS יעלו יותר מאשר תהליך
ארבעת הצבעים, בגלל שהמדפסת תצטרך לנקות את הדפוס לפני ואחרי העבודה. אם תבחר
ב CMYK, המדפסת תוכל לעבור ישר לעבודה הבאה, ותחסוך לך זמן ארגון וניקוי. זכור,
אתה משלם עבור זמן השימוש בדפוס בין אם המכונה עובדת או לא. כך שבתהליך ממושך
שינויי דיו ושאר משימות הכנה ישפיעו פחות מאשר בתהליך קצר.

חנות הדפוס
באיזה סוג של מדפסת אתה עומד להשתמש? קינקו (KINKO'S ) תהיה זולה יותר מאשר חנות
הדפוס הפינתית, וגם זולה יותר ממדפיס יוקרתי שעושה עבודות יומרניות (כמו דפוס שישה
צבעים). ההחלטה הזאת תקבע עד כמה אתה יכול להתחכם בעיצוב. אם אתה משתמש בהרבה
דיו ואתה רוצה לעשות "דייקאט" (חיתוך עגול, כמו כרטיס עם פינות מעוגלות או קטלוג
בצורה מסוימת), או אם הרגיסטרציה צמודה (כלומר, אם אזורי צבע נדבקים בדיוק לאזורי
צבע אחרים), אולי עדיף שתלך על המדפיס היוקרתי.
אם אתה רוצה כיסוי דיו גדול (אם אתה משתמש בשדות דיו גדולים), העבודה הופכת לקשה
יותר מאשר בהדפסת טקסט רגיל. אתה עומד להשתמש בשיטות שידוך מיוחדות, או במעטפת
יוצאות דופן? המדפיס צריך לדעת את כל זה מראש, כך שכדאי שיהיה לך מדפיס עם משאבים
טובים שאפשר לסמוך עליו לא לפשל. זכור, כמה שזה יותר מסובך, ככה זה יותר יכול
להיהרס.


ראש העמוד עמוד ההפניות תחילת הפיסקה



המרדף אחר הנייר
איזה סוג של נייר אתה רוצה? מצופה, לא מצופה, מבריק, מאט, משקל טקסט, או מה שיש
בחנות (כמו מסעדה ויין הבית) - או שאתה רוצה להזמין במיוחד מתוך ספר הדפים שהמפיצים
שולחים למעצבים?
שים לב שהזמנות של נייר מיוחד יכולות להאט מאוד את קצב העבודה שלך. החברה יכולה
להיות בחופשה, או להצטרך לגזור נייר במיוחד לגודל דפוס שאתה צריך, זה יכול לקחת
שלושה חודשים עד שהנייר יהפוך למעטפות עם הסמל שלך עליהן, או שאולי יכריחו אותך
לקנות כמות מינימום, שעלולה להיות הרבה מעבר למה שאתה צריך. המדפיס יכול בוודאי
לעזור לך למצוא אלטרנטיבה טובה שתהיה יותר זולה וזמינה (זכור, המדפיס הוא החבר
שלך). אתה צריך להחליט עד כמה אתה יכול להרשות לעצמך להיות בררן. לפעמים פרט קטן כמו
נייר יכול להיות מה שמפיל או עושה את כל הפרוייקט.
כשאתה מבקש הצעות מחיר, כדאי שתחשוב על סוג העבודה בדרכים שונות: בדיוק איך שאתה
רוצה את זה בלי שום התפשרות, צבעים רבים ושונים, ו"דייקאט" מיוחד וניירות מיוחדים;
אלטרנטיבה יותר פרקטית עם כמה התפשרויות שתהיה זולה יותר להפקה; והדרך הזולה
ביותר האפשרית. נסה לא לחשוב על זה כעל התפשרות בעיצוב שלך אם מה שאתה צריך לבחור
זאת הדרך הזולה ביותר. זכור שלפעמים העבודה הטובה ביותר באה מתוך מגבלות, ובגלל
שאתה מגדיר את האילוצים שלך לפני תחילת העיצוב, אתה לא תהיה הרוס כשתגלה שאתה לא
יכול להרשות לעצמך את הדיו בריח תות.

פרטים, פרטים
אחרי שהתמודדת עם המדפיס, הנייר וההחלטות לגבי הדיו, אתה צריך להחליט מה אתה רוצה
להעביר ומתי אתה צריך שזה יהיה מוכן. המדפסת יכולה להתמודד עם קבצים אלקטרוניים או
שאתה צריך לתת לה קודים של צבעים ונגטיבים? הפרט הזה יכול לשנות את לוח הזמנים שלך
ביום שלם.
אם אתה לא מכיר את הקודים של צבעים ונגטיבים, זה העניין: אם אתה רוצה דפוס, אתה מביא
את הנגטיב. בדיוק כמו ללכת לחנות צילום. קוד הצבע הוא הפוזיטיב של הנגטיב שלך, כשכל
אחד מארבעת צבעי ה-CMYK מודפס על פיסת אצטט שונה כך שאתה יכול לראות כל צבע לחוד
ולראות איך הם עובדים יחד. קוד צבעים עוזר לך לראות אם יש יותר מדי שחור או אם העור
הזה נראה יותר מדי ירוק.
זה זמן טוב לבדוק מה גודל גיליון הדפוס (פיסת הנייר שעוברת דרך המדפסת) והאזור החי
(שעליו אפשר להדפיס) של הגיליון הזה. אולי תרצה לצרף פרוייקט נוסף לאותו גיליון. שני
דברים על אותו גיליון נקראים "two-up", שלושה על אותו גיליון נקראים "three-up". כרטיסי
ביקור לפעמים מגיעים ל- 8 אפ או ל- 10 אפ. אם אתה שם יותר מדבר אחד על הגיליון, המדפיס
יכול לבקש ממך לסמן את העמוד בסימני גזירה. קרופ (גם נקרא יישור או גיזום) מסמן את
גודל הדף הסופי. קאט (סימן גזירה) מסמן את הקווים עליהם צריך לגזור במקרה של שמונה
כרטיסי ביקור על גיליון אחד למשל. סימני הקאט הם הקווים שבין המסמכים השונים.
אם אתה זה שדואג לכל ההכנות האלו, זה לא יהיה קשה, אבל זה ייקח זמן. תוודא שאתה
נותן למדפיס את כל מה שהוא אומר לך שהוא צריך ובנוסף לזה גם דוגמא (מודל מודפס,
גזור ומודבק של המוצר הסופי שלך), כדי שהוא יידע מה הוא צריך לספק. זה אפילו רעיון
טוב לתת דוגמא לדברים הכי פשוטים. מה שברור ונראה לך הכי חשוב, לא בהכרח יהיה ברור
וחשוב למדפיס.
בפרוייקטים מסובכים יותר, תתכנן להוציא יותר זמן על הדוגמא. אתה בטח תעשה אותה יותר
מפעם אחת. כל הגזירות האלו וההדבקות לוקחות זמן, וברגע שזה בנוי, תראה משהו שאתה
רוצה לשנות, כי זה תמיד נראה שונה על המסך מאשר במציאות. תוכל לפתור הרבה בעיות עם
עותקי לייזר בשחור לבן, אבל אם יש לך מדפסת צבעונית, עדיף להדפיס את הדוגמא בצבע.
ודבר אחרון: אם אתה עובד על מודעה למגזין או לעיתון, תעמיד פנים שמנהל ההפקה של
ההוצאה לאור הוא המדפיס שלך. הוא או היא הם החברים שלך. כמו המדפיס הידידותי שלך,
מנהלי הפקה יכולים לראות משהו שפספסת לפני שהוא יורד לדפוס, שם הטעויות הופכות
להיות מביכות ויקרות. כמו הרשת, הצורה בה אחרים מוציאים לפועל את העיצוב שלך
משפיעה מאוד על המוצר הסופי. זה חלק מהעבודה שלך כמעצב לתת להם את כל מה שהם
צריכים לביצוע מושלם של העבודה. אתה באמת מסתמך עליהם שיגרמו לך להראות טוב. זכור
ששרשרת היא חזקה רק עד כמה שהחוליה הכי חלשה שלה חזקה, וכל יתר הדברים שאמרו לך
בצופים על עבודת צוות.


ראש העמוד עמוד ההפניות תחילת הפיסקה



העיצוב
עכשיו הגיע הזמן להתחיל לעצב. קבעת את הפרמטרים של הפרוייקט שלך. אתה יודע כמה
צבעים ואיזה סוג נייר יש לך. אתה יודע על איזה סוג דפוס זה הולך להיות מודפס, וסיכמת
עם המדפיס למה אתה יכול לצפות מהדפוס הזה.
למען הויכוח, בוא נאמר שאתה מעצב פלייר בן שני צבעים לתצוגה מסחרית ומודעה נלווית
בתכנית התצוגה, בגודל עמוד מלא, בארבעה צבעים. אתה תשתמש באותה אינפורמציה ליצירת
שני קבצים שונים לשני סוגים שונים של פלט.
תתחיל ביצירת שני קבצים בתוכנת העיצוב שלך, אחד לכל פרוייקט. הקובץ הראשון, לפליירים,
יודפס על נייר מכתבים סטנדרטי, כך שאתה יכול להכניס ארבעה פליירים בגודל 4.25 על 5.5
אינץ' בגיליון דפוס אחד אם אף תמונה לא תגלוש מהקצה שלה, או ארבעה פליירים של 3.75 על
5 אינץ', אם התמונה גולשת. גלישה מתרחשת כשהתמונה מודפסת גדולה יותר מהגודל הסופי,
ואז המוצר המודפס צריך להיגזם כדי שהתמונה תגיע בדיוק לקצה (מגזינים גולשים לעיתים
קרובות, עיתונים לא). כשאתה מסדר גלישה, אתה צריך שהתמונה תהיה גדולה ב0.125 אינץ'
בכל צד כדי לאפשר גיזום.
בכדי שהפליירים שלך יוכלו להיות מודפסים 4 בבת אחת, אתה צריך לסמן למדפיס סימני
רישום, כדי שהוא יוכל להעמיד את שתי התבניות (זכור, יש תבנית לכל צבע, כך שיהיה לך
נגטיב אחד לדיו השחור ונגטיב אחד לדיו האדום - והם צריכים בסופו של דבר להיות
בהעמדה נכונה ביחד על הדף המודפס הסופי). הוספת הסימנים אינה קשה: פשוט תבחר את
האופציה בזו בקופסת הדיאלוג של הדפסה בקווארק. התוכנה גם תוסיף סימני קרופ על הדף
בגודל 8.5 על 11 אינץ' שאתה מדפיס עליו, אבל תצטרך להוסיף סימנים בכדי להראות למדפיס
היכן לחתוך את הדף לארבעה ואיפה לגזום את הגלישה בקצוות הפנימיים. זה יהיה קל יותר
להסביר אם אני אראה לך. ראה את הדיאגרמה הזו:


סיבה אחת לכך שאני אוהב את קווארק היא שיש לה צבע מיוחד שנקרא "רישום", והוא הצבע
שתרצה להשתמש בו בכדי לסמן גזירות, גיזומים וקפלים. הצבע רישום הוא לא צבע אמיתי,
אבל הוא שם כל דבר שמוגדר כרישום על לוחות כל הצבעים כשהקובץ הופך לפלט (בגלל זה
קווארק קלה יותר לשימוש מאשר אילוסטרייטור). כך שאותם סימנים מופיעים על כל דפי
הפילם. חלק זה של הסט-אפ ממש מעצבן, אבל עוד מעט נגיע לחלק המהנה של העיצוב.

נקודות עיצוב
עכשיו אתה צריך להכין את קובץ הקווארק שלך לתצוגת המגזין "עולם המעצבים 99". צלצלת
למנהל ההפקה והוא נתן לך כמה נקודות. הוא אמר שיש לך עמוד ימני, שהמגזין כרוך, שהוא
מודפס ברזולוציה של DPI 120, שהאזור החי הוא 9.75 על 7 אינץ', הגיזום הוא 10.75 על 8
אינץ', והגלישה היא 11.25 על 8.5 אינץ'. אתה צריך לשלב את כל האינפורמציה הזו במסמך
הקווארק שלך. תעזוב את העניין על הרזולוציה לאחר כך, מכיוון שתצטרך את זה כשתבנה
את קובץ הפוטושופ הסופי שלך.
ההוראות האלו נשמעות מסובכות יותר ממה שהן: צור מסמך קווארק חדש ותקבע את גודל
המסמך ל10.75 על 8 אינץ' (כגודל הגיזום). בדרך זו, קווארק ישים את סימני הגיזום בשבילך.
אז תצור שני מלבנים עם ה"picture box tool", אחד בגודל של האזור החי, השני בגודל של
האזור הגזום. הקבל את נקודות האמצע של הקופסאות ומרכז אותם על הדף. צור מקראים
בקצוות הקופסאות האלו, נעל אותם כך שלא תוכל להזיז אותם ומחק את הקופסאות.
עכשיו אתה יכול לראות את האזור החי ואת גודל הגלישה על ידי התבוננות במקראים. וגודל
הדף יהיה כגודל הגיזום או הגודל הסופי של המודעה. הנה דוגמא לאיך שזה נראה:


עכשיו זכור, מנהל ההפקה של "עולם המעצבים 99" , אמר שמגזין כרוך "פרפקט", כך רוב
המגזינים השמנים כרוכים - עם עמוד שידרה שטוח כמו של ספר (הכריכה השניה הנפוצה של
מגזינים נקראת תפירת אוכף, כלומר, משודכת, כמו ה"רולינג סטון"). הידיעה שיש לך מודעה
בצד ימין, בהוצאה כרוכה ב"פרפקט", אומרת ששום דבר חשוב לא צריך להיות ליד החלק
השמאלי של המודעה. כל דבר שם ילך לאיבוד בדפדוף, כך שתוודא שהדברים שאתה רוצה
שאנשים יקראו יהיו בתוך האזור החי, במיוחד בצד שמאל. למרות זה, המקום הקשה לקריאה
הזה מושלם לשים בו קרדיט על צילום או הודעת זכויות, כי במילא אתה לא משתמש בו.
אמרו לך שאתה יכול לעצב את הצירוף הזה של הפלייר והמודעה באיזה אופן שתרצה, כל עוד
שיש תמונה של המוצר, לוגו, והכתובת: "בואו לפגוש אותנו בביתן #666". אל תאמין להם.
כמו כל פרוייקט עיצוב, גם זה יעבור המון תיקונים ובקשות של הרגע האחרון. ההבדל היחיד
הוא שאתה עדיין צריך להכין נגטיבים ולהדפיס אותו במקום סתם להעביר את הדבר כמו
שהוא לרשת.


ראש העמוד עמוד ההפניות תחילת הפיסקה



זמן הפקה
בואו נעמיד פנים שהרגע עיצבת את המודעה ואת הפלייר. כמה שזה היה כיף. ועכשיו, סיימת
עם כל זה והגיע הזמן להפיק. זה החלק של הסיפור בו אנחנו לומדים לקח מכאיב: אף פעם אל
תעצב משהו שאתה לא יכול להפיק. עכשיו אתה צריך לבנות את כל הקבצים שלך כדי שהכל
יעבוד כשאתה מדפיס את ההפרדות על המדפסת המשרדית. זכור, אם אתה לא מצליח לעשות
את זה על מדפסת הלייזר, זה בטח לא יעבוד כשתשלח את זה להכנת הנגטיבים.
תתחיל בלוגו. לך לאילוסטרייטור ותבנה את הקובץ בשתי דרכים: עשה העתק אחד של קובץ
הלוגו כשחור עם עוד צבע אחד נוסף, לפלייר בן שני הצבעים, ועוד גרסה למודעה, שצריכה
להבנות לתהליך הדפסה בן ארבעה צבעים. צריכים להיות שני קבצים שונים בהחלט (כחוק,
אתה לא רוצה שום אינפורמציה חיצונית במסמכים שלך).
יש כמה דברים שצריך להיזהר מהם כאן. ללוגו בן שני הצבעים, תוודא שאתה משתמש רק
בשחור ובצבע השני. שם הצבע הזה צריך להיות אותו דבר בדיוק כמו בלוח הצבעים של
הקווארק . ככה, כשזה מוצב בקווארק ומגיע הזמן להדפיס כהפרדות, זה לא ייצא בלוחית
נוספת. לגרסה של ארבעת הצבעים של הלוגו, תבדוק שנית שלא קבעת שום דבר כ PANTONE
או צבע RGB. זכור זה חייב להיות CMYK. עכשיו אתה מוכן לשים את הלוגואים האלו על
קובץ הקווארק שלך.

קביעה וארגון צבעים
עכשיו הגיע הזמן לוודא שקביעת הצבעים שלך בסדר בקבצי הקווארק. לעבודת שני הצבעים,
בלוח הצבעים, לחץ על תפריט עריכה, בקופסת דיאלוג צבע, ותוודא שאפשרות ה"תהליך
הפרדה" לא בחורה. זה יבטיח שהצבע הנבחר יודפס בתבנית נפרדת (בניגוד לגרסת הCMYK של
הצבע שלדוגמא יכולה לערבב 100 אחוז צהוב עם 100 אחוז מגנטה על שתי תבניות נפרדות
בכדי להפיק אדום). בדוק שקראת לזה באותו שם כמו בקובץ האילוסטרייטור. בקובץ
הקווארק של המודעה, תוודא שאפשרות ההפרדה בחורה לכל צבע בו אתה משתמש. במקרה
זה, אתה רוצה שהצבעים שלך ישברו ל CYAN, מגנטה, צהוב ושחור, ויושמו עם ערכי המסך
המתאימים על כל אחת מארבעת התבניות.
בואו נעמיד פנים שהלוגו של החברה שלך אדום. במסמך הפלייר בן שני הצבעים, הצבע אדום
קבוע כ- PMS032 (אדום אמיתי נחמד - תסתכל בלוח הצבע של פאנטון ותחליט בעצמך). אתה
לא רוצה שהתכנה תפריד אותו, כך שאפשרות תהליך ההפרדה לא בחורה. אתה קורא לצבע
בשם הפאנטוני שלו בכדי להזכיר לך ולחבר'ה בחנות הדפוס שזה בדיוק הצבע בו אתה
מעוניין להשתמש. הצבע הזה יופיע גם כצבע התבנית כשנגטיבים יודפסו.
בקובץ המודעה בת ארבעת הצבעים, אתה רוצה לוודא שאפשרות תהליך ההפרדה כן בחורה,
ואתה יכול לקרוא לצבע איך שאתה רוצה, כל עוד שזה אותו צבע כמו בקובץ
האילוסטרייטור. התוכנה תשבור את הצבע אדום למרכיבי הCMYK שלו ותשים את
הכמויות המתאימות של נקודות ואזורים מלאים במקומות הנכונים. במקרה של אדום, זה
יהיה 100 אחוז דיו מגנטה ו 100 אחוז דיו צהוב, כך שהחלקים האדומים יצאו בנגטיבים
הצהובים ובנגטיבים בצבע מגנטה, אבל לא בנגטיבים השחורים והCYAN אז עכשיו יש לך את
מיקום הלוגו בקבצי הקווארק.
עוד דבר אחד קטן שאולי תרצה לעשות זה לוודא שהדפוס בלוגו נשמר כאאוטליין בתפריט
הסוג באילוסטרייטור. זה יגדיל את הקובץ שלך ויגרום לכתב להראות מצחיק על המסך, אבל
בדפוס עצמו זה יראה טוב וזה ימנע בעיות גופן או אילוסטרייטור בחנות. אם לא תעשה את
זה, תצטרך לזכור לשלוח יחד עם הפילם, העתק של כל הגופנים בהם השתמשת בקובץ
האילוסטרייטור. ולבדוק שוב את מפתח הצבעים, לוודא שלא קרו שום תחלופות גופנים
מצחיקות.
עכשיו הגעת לעניין. שוב אתה צריך להכין שתי גרסאות שונות של הקובץ - אחת למודעת הצבע
ואחת לפלייר בן שני הצבעים. בואו נתחיל מהפלייר.
כבר הכנת את העיצוב, כך שאתה יודע בדיוק באיזה גודל הקובץ שלך ובכמה אתה מתכוון
לקצץ אותו. אתה לעולם, לעולם לא תרצה להקטין או לשנות את התמונה שלך בקווארק.
אפילו אם לתוכנה יש את היכולת להקטין או להגדיל, זאת לא המטרה שלה. תמיד עדיף להשאיר
הכל כמה שיותר נקי ופשוט כשאתה מפיק דפוס.
המדפיס הציע שתעשה את העבודה על מסך 100 שורות, אז עכשיו אתה צריך להחליט איזה
גובה רזולוציה אתה צריך לתת לקובץ הפוטושופ. חוק ברזל טוב הוא לקבוע את
התו-על-אינץ' על לפחות 120 אחוז ממסך השורות. תמיד טוב להגיע ל 150 אחוז, אבל יותר
רזולוציה מזה כבר הורסת הכל. כך שכשאתה סורק מחדש את התמונה, אתה יודע שאתה
צריך 150 תווים על כל אינץ' כשגודל התמונה הוא 100 אחוז מהגודל בו אתה משתמש במסמך
שלך. אם אתה כבר סורק, בוא נעשה גם את התמונה למודעה במגזין. מנהלת ההפקה אמרה לך
שהיא מדפיסה על מסך 120 שורות. אז עם אותו חוק ברזל, אתה צריך לסרוק את התמונה על
180 תווים לאינץ', ב100 אחוז גודל התמונה במודעה.
בגלל שלפלייר יש שני צבעים, יש לך רק שתי אפשרויות: או שחור ולבן, או שני טונים
(שמשתמש גם בדיו השחור ובעוד איזה צבע שתרצה. עם דיו אדום על שחור, תקבל תמונה
שנראית מיושנת). בכל אופן, הצעד הראשון הוא לשנות את הקובץ לגרייסקייל בפוטושופ. אם
אתה משתמש בשחור ולבן, כמעט סיימת. אם אתה רוצה שני טונים, לחץ על אפשרות הדו-טון
בתפריט MODE. אתה צריך לוודא שדיו אחד הוא שחור והשני הוא צבע הPMS שלך. שוב,
תוודא שיש לו אותו שם בדיוק כמו בקווארק ובאילוסטרייטור, כדי שהכל יופרד יפה. שחק
עם האפשרויות ותקבל עירוב של דיו שחור ואדום בדיוק כמו שאתה רוצה.
עכשיו הגיע הזמן לבדוק את תבנית ה"אינפו" בכדי לוודא שהתמונה שלך תודפס יפה. תזיז את
הסמן אל האזור הכהה ביותר בתמונה שלך ולאזור הבהיר ביותר. תוודא שאף פעם אין לך
100 אחוז שחור או 100 אחוז לבן. התמונה בתוצאה הסופית תראה מוזר אם יש אזורים
בהם הנקודות בתמונה הופכות לברכה שחורה או אם יש אזור בלי נקודות בכלל. כך שחוק
ברזל טוב הוא לוודא שהאזור הכי כהה הוא לא יותר מ95 אחוז שחור והבהיר הוא לא
פחות מ3‎-5 אחוז שחור. אתה יכול לתקן את זה בקלות עם תבנית הקונטרסט/בהירות בתפריט
התמונה , ותת תפריט התאמה. הצב את התמונה בקובץ שלך. סיימת.
ונעבור לתמונת הצבע. סביר להניח שסרקת את התמונה בRGB ואתה מדפיס בCMYK, כך
שאתה צריך לשנות את אופן הפעולה לCMYK. אבל לפני שאתה עושה את זה, אתה צריך
לעשות תיקוני צבע, דחיפת תווים, וגיזום. הקובץ יגדל כשתעביר אותו לCMYK, אז עדיף
לעשות את רוב העובדה על RGB.
אתה מוכן להחליף אותו לCMYK ? בסדר, בוא נעשה את זה. אתה צריך לבדוק כמה דברים
עכשיו עם תבנית ה"אינפו" והסמן. כמו בדו-טון, אתה לא רוצה אזורים שהם 100 אחוז
שחור או לבן, ואתה גם רוצה לבדוק את צפיפות הדיו בתמונה כולה. באופן כללי, אתה אף
פעם לא רוצה לקבל יותר מ270 אחוז של כיסוי דיו בשום מקום על המוצר המודפס שלך (מה
שיקרה אם נאמר יש לך יותר מ90 אחוז כיסוי של כל אחד משלושת הצבעים). אם אתה מקבל
יותר מדי דיו, הכל ימרח ויתלכלך. אז הזז את הסמן על האזורים הכי צפופים של התמונה
וצרף את האחוזים של דיו CYAN, מגנטה, צהוב ושחור. כשאתה מצרף את כל המספרים,
הסכום אף פעם לא צריך להיות יותר מ270. אם הוא גדול יותר, לך לאפשרות ה"הפנייה"
בתפריט התמונה, תקן את העיקולים והורד את הרמות על הגרפים כך שהתמונה עדיין תראה
טוב, רק פחות דחוסה. עכשיו אתה יכול לשים את התמונה על קובץ הקווארק שלך.
זה זמן טוב לוודא שמסכי השורות שהמדפיס ומנהלת ההפקה אמרו לך עליהם מותקנים
כראוי. בקובץ הקווארק, יקראו לזה מסך ה"חצי טון" בקופסת הדיאלוג של סט-אפ העמוד.
אתה מתקדם - עוד מעט זה נגמר.


ראש העמוד עמוד ההפניות תחילת הפיסקה



לכידה ורישום
אתה אולי לא צריך לדאוג יותר מדי לגבי לכידה ורישום, אבל כדאי שנדבר עליהם בכל זאת.
זה תמיד רעיון טוב להביא מישהו שמבין בפרה-דפוס שיבדוק את הלכידות והרישום שלך,
אבל לקווראק יש הכוונות של ברירת מחדל שיכולות לעזור מאוד.
רישום מתייחס לדרך בה הצבעים מסתדרים. בכדי להימנע מבעיות תעצב כך שרישום לא
מושלם לא יורגש. תשתמש בדוגמא שלנו למעלה, בה אנו תופרים מגנטה וצהוב לכדי אדום
למודעת הצבע בת ארבעת הצבעים. אתה לא תצטרך לדאוג לגבי רישום אם אתה רוצה דפוס
אדום קטן על שדה צבע צהוב, כי הצבע האדום יושג מהדפסת מגנטה על הצהוב. אם אחת
מהתבניות לא תהיה במקום, זה לא יהיה מורגש. מצד שני, אם אתה רוצה לשים דפוס CYAN
קטן על שדה אדום, אתה צריך לדאוג יותר לרישום. בכדי לשים את CYAN על האדום, הוא
צריך לצאת גם מהתבנית הצהובה וגם מתבנית המגנטה (היציאה מתרחשת כשתמונות מסוימות
מודפסות על ידי הוצאתן משדה גדול יותר של הצבעים האחרים). במקרה כזה, אם אחת
משלושת התבניות האלה לא רשומה במקומה, זה יהיה מאוד מורגש.
דרך טובה לאתר בעיות רישום אפשריות, היא על ידי החזקת פלט הנייר של ההפרדות מעל
שולחן אור ובדיקת מה קורה כאשר אתה מוציא תבנית מהרישום שלה. אני לא אומר שזה
בלתי אפשרי להדפיס דפוס CYAN קטן על אדום, אבל זה עוד דבר אחד שיכול לא לצאת טוב,
עוד דבר אחד שאיש הדפוס יצטרך לשים אליו לב.
אתה צריך לדאוג לגבי הלכידות. לכידות מתרחשת כשאזור צבע או צורת אות מתרחבת קלות
ועולה על הצבע שלידה, רק קצת, כך שלא תראה קו לבן במקום בו שני אזורי הצבעים נוגעים.
שים לב לדוגמה שלנו של דפוס CYAN על רקע אדום: האות הכחולה תתרחב כך שאם הרישום
קצת לא בסדר, לא תקבל אזור ריק מובהק. כשדפוס לכוד בצורה טובה, תראה שוליים כהים
קטנים סביב הדפוס בהם הCYAN עולה על המגנטה והצהוב. לכידות אינה כל כך משמעותית
כשהדפוס או אזורי הצבע גדולים יותר. אבל בדפוס קטן, זה באמת מתחיל להראות מלוכלך.
אתה צריך לדאוג לגבי לכידות רק כשיש לך דפוס קטן או לוגו שעולה על חלקי תמונה או חלקי
צבע.

מניעת צער
עכשיו שהכל נראה כמעט מוכן, הגיע הזמן לעשות כמה דברים שימנעו ממך צער בהמשך הדרך.
תן לכמה אנשים לעבור על המודעה והפלייר. אם יש בחברה שלך עורכים, בקש מהם לעשות את
זה. עורכי טקסט הם הטובים ביותר, הם הגיבורים של עולם ההוצאה לאור (אזהרה: אולי
עדיף שלא תגיד להם את זה, זה מעלה להם את השתן לראש).
ואז תן למי שהזמין את הפרוייקט לעבור על זה בתשומת לב. ככה, אם התאריך, הכתובת,
מספר הטלפון, או שם המוצר לא כתובים נכון, אתה יכול להתנחם בעובדה שמישהו אחר לא
שם לב לזה גם. אם אתה לא נותן את זה לאנשים אחרים לביקורת, הדבר הראשון שמישהו יגיד
אחרי שהטעות תתגלה זה שהמעצבים הם אנאלפבתים (אני שונא את זה). זה אחד הדברים
האחרונים שכדאי שתעשה לפני שהקובץ יוצא החוצה, כי בכל פעם שאתה פותח קובץ, יש
סיכוי שמשהו יתקלקל.
אם עדיין לא הדפסת את ההפרדות, עכשיו הזמן לעשות את זה. תלחץ על "גזירות, סימנים
והפרדות" בקופסת הדיאלוג של הדפסה, לחץ על הדפס, ותתפלל לאלוהי המחשבים. זכור, אתה
רוצה רק תבנית אחת לכל צבע, וכשאתה מסתכל על האלמנטים של הדף מעל שולחן אור, אתה
אמור לראות אם משהו חסר או שגוי לגמרי. אתה גם צריך לגזום גרסה של הפלייר ושל
המודעה בכדי לוודא שסימני הגיזום שלך במקומות הנכונים.
אם הכל נראה טוב, שלח את זה לפילם. תארוז את קבצי הקווארק, אילוסטרייטור ופוטושופ
ואת כל הגופנים שהשתמשת בהם לקובץ זיפ, ותיקח הכל אל מעבדת השירות, יחד עם הדפסי
ההפרדות שלך. הטופס במעבדת השירות ישאל אותך כל מיני שאלות על שמות קבצים, סוגי
קבצים וגרסאות, וגם איזה דפים מהקובץ אתה רוצה להוציא. ככה אתה צריך לענות:
גודל: התשובה הרגילה היא 100 אחוז, אלא אם כן אתה מנפח משהו לגודל ענק.
מסך שורות: במקרה הזה, 100 לפלייר, 120 למודעה.
פילם או נייר: אתה רוצה פילם.
נגטיב או פוזיטיב: אלא אם כן המדפיס מבקש משהו אחר, תבחר בנגטיבים וב "right reading,
emulsion side down "(אני לא יודע למה, אז אל תשאל).
תבקש מפתח צבעים לשני הפרוייקטים. המגזין בוטח ירצה אחד, וזה טוב לאישור הסופי
מהאנשים במשרד לפני שמעבירים הלאה למדפיס. הוצאת פילם מחדש אינה זולה, כך שאתה לא
רוצה לעשות שינויים של הרגע האחרון עכשיו. למרות זה, יותר זול להוציא מחדש פילם
מאשר להדפיס מחדש את הכל, כך שעדיף שתראה לבוס שלך את מפתח הצבעים ותקבל אישור
נוסף.
שלח את הפילם ואת מפתח הצבעים למגזין. תוודא שארזת הכל כמו שצריך, עם הרבה
קרטונים - אתה לא רוצה שמשהו יקרה לזה בדרך. ואל תתקמצן - שלח פד-אקס. עכשיו תחזיק
אצבעות. זה כבר לא בידיים שלך.


ראש העמוד עמוד ההפניות תחילת הפיסקה



ביקור בחנות הדפוס הותיקה
עכשיו לך אל חנות הדפוס השכונתית שלך. עכשיו כבר צריך להיות לך הפילם והדוגמא שבנית
(אם הפרוייקט שלך מסובך יותר מעבודה על צד אחד) ומפתח הצבעים. הגיע הזמן לבדוק שנית
את הכל. תן למדפיס להסתכל על הפילם ועם מפתח הצבעים ולאשר את הצבעים, הנייר, הכמות
והדד-ליין. בקש לראות קווי מתאר, ותגיד למדפיס שאתה רוצה לעשות בדיקת דפוס.
קווי מתאר הם קווי המתאר של הפרוייקט שלך, עוד חגורת בטיחות שתעזור לך למצוא
בעיות אפשריות לפני שאתה יוצא לדפוס. תעבור עליהם עם המדפיס ותשאל שאלות. תסתכל
ותראה איך הדברים רשומים ותבדוק את הגיזום. תבקש שיראו לך על מה אתה אמור
להסתכל. המדפיס שם בכדי לעזור לך.
אחר כך, תעשה בדיקת דפוס. תחשוב על זה כעל ניסיון לימודי כייפי. בדיקת דפוס יכולה
להיות יותר מדי בשביל הפלייר שלך, אבל אם זה משהו יותר גדול מזה, אתה בהחלט צריך
ללכת. לך לפגוש את האיש הדפוס. אם הכל קורה בצורה חלקה, העבודה תהיה בדפוס, הדפוס
יתחמם, ותוכל לבדוק את מה שיצא בהתחלה ולאשר. תבדוק שאין שום דבר מוזר, למרות
שסביר להניח שהכל ייראה בסדר. אם אתה לא רואה בעיות, תשאל את איש או אשת הדפוס מה
הם חושבים.
אילו בעיות אתה עלול לראות? אפשרות אחת היא כתמים קטנים כתוצאה מאבק או מים על
התבנית. אם אתה רואה בעיות תקיף אותן בעיגול על דוגמת הדפוס במרקר שחור, והן יתוקנו.
המדפיס גם יבקש ממך לחתום ולתארך את בדיקת הדפוס, ואז כולם יכולים להתפזר לדרכם.

התוצאה הסופית
אנחנו בסוף. הכל הודפס והפרוייקט שלך הוגש. עבדת קשה והשקעת יותר מדי זיעה ועצבים
בפרוייקט בכדי שלא תהיה מרוצה מהתוצאה הסופית. אבל אתה לא מרוצה. כל מה שאתה
רואה זה את הבעיות. מישהו שינה לך את העיצוב ברגע האחרון. הצבע לא בגוון המושלם של
אדום שרצית, הנייר קל מדי.
אז תתגבר על זה. אתה מעצב, ואתה אובססיבי. אחרי הכל, על זה משלמים לך. כך ערמה
מהיצירות שלך, שים על עצמך חיוך, ותראה את המוצר המוגמר לבוס, לנשיא, לסמנכ"ל ולכל
מי שהיה מעורב בפרוייקט. תגיד תודה כשהם אומרים לך שזה נראה נחמד. אל תספר להם על
הבעיות שאתה רואה. צא ותקנה לעצמך משהו לשתות. מגיע לך.


ראש העמוד עמוד ההפניות תחילת הפיסקה