הכימיה הניסויית שלו גרמה לו אי-נחת, ממש כמו כתב ידו הגרוע ושיטותיו המתמטיות שחרגו מן המקובל. באנגלית היו ציוניו בתחתית הסולם. מחנך כיתתו כתב :   "אם הוא רוצה להישאר בבית ספר ציבורי (כלומר, ברמה הנאותה למעמד) הוא חייב לשאוף להיות מחונך. אם הוא מתכוון להיות אך ורק מומחה מדעי, אז הוא מבזבז את הזמן בבית ספר כזה". ההערכה הזאת של סדר הקדימויות של המעמד השליט הבריטי היתה כמעט מדויקת. מטיורינג כמעט נשללה הזכות לעמוד בבחינות שהיו שקולות אז לבחינות הבגרות. בימים שיבואו הוא ימצא את הרמה המתאימה לו באופן שבו איינשטיין עצמו הציג את תורת היחסות ובהשקפתו של אדינגטון (Eddington) על מכניקת הקוונטים. אך זה היה לימוד במבודד ברשותו הפרטית, ואלמלא הסתבך בפרשה רומנטית בלתי אפשרית, ייתכן שלא היה חש כל צורך לדבר עליו באוזני מישהו אחר.